אנו עבדים לגחמותינו 

26 אוגוסט 2011

אנו עבדים לגחמותינו

אנו מאשימים את כולם סביבנו בסיבה לכשלינו האישיים.  הטייקונים אשמים, הממשלה אשמה, העם אשם, השכן מעבר לפינה אשם,  הכנסת אשמה ובעצם מי לא.  ענין אחד פעוט נעלם מעינינו והוא דבשתנו שלנו על גבנו.

נכון, לכל הגורמים מסביב ישנה אחריות תורמת כלשהיא לתחושת הלחץ והדחק אותה אנו חויים אך הנושאים העיקריים לתחושות אלו הם אנו עצמנו בעוד אנו רוחצים כמובן בנקיון כפנו, מסרבים להתבונן במראה ובוחרים להאשים את כל העולם חוץ מעצמנו כמובן.

כאשר יאיר לפיד במאמרו "מרד העבדים" ניסה לשכנענו כי אנו המנוצלים על ידי כוחות אופל הגדולים מאתנו הרי למעשה הוא הפעיל על כולנו שטיפת מח (בנצלו את אמצאי התקשורת הנמצאים בלעדית בידיו ומשובטיו), בהסיתו את האש מעמנו עצמנו לעבר האחר יהיה זה אשר יהיה, הממשלה, הטייקונים סידרי עולם ובראשית ומה לא.  אכן דרך מתוחכמת להביא אנשים לנהות פוליטית אחריך אך זו דרך נכלולית  ושיקרית המבזה את האינטיליגנציה האנושית.

אנו בחרנו לחיות באופן חזירי.  תרבות הצריכה המטורללת מהפכת את מוחנו.  אנו חשים מחויבות לחיות את חיי "היפים והעשירים" ולשם כך עלינו לעבוד קשה, קשה מדי לטעמם של רבים.  אנו דוגמא להתנגשות האומללה בין הרצוי למצוי, בין תאוותנו לצריכה מטורפת לבין יכולותינו לממן את אותה הצריכה.  אנו הם העבדים של עצמנו, אנו הפכנו עצמנו לעבדים בעבור תרבות הצריכה המטורפת, אנו האחראים להיותנו עבדים לגחמותינו.

יאיר לפיד אומר לנו במאמרו: "אל תסתכלו במראה, הושיטו אצבע מאשימה כלפי האחר, רחצו בנקיון כפיכם", אין שרלטנות בוטה יותר מכך, אין ליטוף אגו של הפרטים נכלולי מכך.

מרד עבדים? בהחלט, אך כנגד עצמנו ובשרנו, כנגד עבדותנו המנטלית, גחמותינו, נהנתנותנו, אורחות חיינו חסרי המדתיות

כל חיינו אנו עוסקים בהחלטות בנוגע לסידרי העדיפויות שלנו.  אם היינו יודעים כי במדה ונוציא שקל אחד מעבר לתקציב יבולע לנו הרי שלא היינו מעזים לחרוג מהתקציב המשפחתי, יהרג ובל יעבור.  אך קיימים בנינו ציבורים גדולים (אמנם לא כולם) אשר פורקים כל עול של אחריות אישית ושופכים אמצעיהם כאילו אין מחר.  לגבי דידם הם כבר יסתדרו איך שהוא, ההורים יתנו, הירושה תגיע סוף סוף, נרמה את מס הכנסה, הממשלה לא תתן לנו ליפול.  ובכן מגיע הזמן כי המציאות הקרה טופחת על הפנים.  ההורים לא השאירו דבר, הידידים לא מוכנים לעזור יותר, הבנקים מפנים כתף קרה והממשלה (זו אנו עצמנו, הציבור, למי ששכח), מתחה את שמיכת התקציב עד אין קץ ואינה יכולה לסייע יותר.  מעניין כי אותם אלו המטילים את ביטחון ישראל על כיתפי האחר ומשתמטים סידרתים משרות צבאי ואזרחי (עשרות אלפים מהם מתרוצצים בבועת תל-אביב ובולסים בה סושי וקראק), בדיוק אותם אנשים מבקשים כי הציבור ישא על כתפיו את כשלונותיהם האישיים והחברתים, את חוסר אחריותם לעצמם ולכלל הציבור.

ניתן להבין ולקבל את המיאוס וחוסר הסבלנות של תושבי ישראל באשר ללחץ הביטחוני והקיומי, כמובן, במדה והיה לאל ידנו לעשות מעשה דרסטי בקשר לכך קרוב לוודאי כי היינו מישרים בענין זה את ההדורים ומביאים שלום אמת על ישראל.  אך להוותנו שותפינו לטנגו מסרבים לרקוד עמנו ומאיימים לשרוף את רחבת הריקודים עלינו. 

מאידך-גיסא, אין לקבל את הגישה כי הכל והיום ומיד מגיע לנו ולא, אנו לא במשחק.  ובכן, מי שאינו יכל לעמוד בקצב החיים המודרני יאט במטוטא מכבודו או שהחיים ככלל לא נוצרו עבורו.  מי שידו אינה משגת לעמוד בתרבות הצריכה המטורפת, חסרת הגבול והמידה השוטפת את ישראל, יחזור במחיל'ה מכבודו לקרקע המציאות ויחל לחיות בהתאם ליכולותיו הכספיות.

אין זו חובה אלוקית, איש לא התחיב לנו כי השכינה ציוותה לאפשר לנו לרדת מהקומה העליונה של דירת הפאר החדישה במרכז תל אביב לבר השכונתי למטה, להחליף ערכי סחורה עם סוחר הסמים בפינה, להתפוצץ מארוחה יוקרתית דשנה במסעדת העלית בקרן הרחוב, לרכוש עד דלא ידע פלסמות, סלולרים ומכוניות, להרעיף על ילדינו החמודים טונות של חוגים, קייטנות, (הבאות לאפשר לנו להיפטר מהם לזמן מה), טרקטורונים, אופנועונים, חתונות נוצצות ומסיבות ילדים הניראות כחתונות, כספי כיס מפליגים עבור שתיה לשכרה  וסמים, ועוד לשוטט בעולם כאבודי דעת התרים אחר תוחלת שלעולם לא תגיע.

אין גם מניעה (למעט "זוטות" כצד המוסרי), לצרוך כל אותם מותרות ובלבד שידנו משגת.  אך לצרוך עד אבדן חושים, לחסל חסכונות המיועדים לימי סגריר, להיכנס להלוואות מטורפות וכל זאת על מנת לממן רמת חיים מנקרת עינים (בהדגשה על ניקור העינים), ולאחר כל זאת, כאשר הבנק סוגר את ברז האשראי, לבוא בטענות לממשלה כי תכסה על מחדלינו האישיים ועל התנהלותנו חסרת האחריות....זה לא, לא ולא.  אם הממשלה מתנהלת בחוסר אחריות כלפינו, אנו רשאים וחייבים להחליפה בטובה ממנו, האפשרות קיימת בידנו מדי ארבע שנים.  מה חבל כי איננו יכולים להחליף את עצמנו ועלינו להמשיך לחיות עם כשלינו ומחדלינו האישיים שלנו.

אכן, יש לבצע מהפכה, מהפכה כנגד עצמנו ובשרנו, כנגד גחמותינו הבילתי רציונליות, כנגד צרכנות חזירית ובעד צרכנות שפויה, כנגד הנהנתנות והאלילות הפושה בנו באין מעצור, כנגד תופעת ניקור העינים האחד לשני, כנגד חוסר הסולידריות החברתית והלאומית, כנגד האדרת זכויות הפרט באורח בלתי מידתי למול זכויות הציבור, כנגד הפלגנות והשטנה לאחר, כנגד חוסר הסבלנות והסובלנות לדעות נוגדות, כנגד הקינאה במצליחים (למרות שאיננו מוכנים למאמצים מצדנו בדומה לאותם מצליחנים).

תנאי ראשון ל"צדק חברתי" הוא כי אנו נשנה את הרגלנו ואורחות חיינו.  אין כל סיכוי לצדק חברתי אוניברסלי כהילכתו כאשר הפרטים מתנהלים בחזירות וכך כל שינוי חברתי במדה ויקרה, יקועקע במוקדם אם במאוחר על ידי עצמנו, גחמותינו הבילתי רציונליות וצרכנותנו החזירית..

בשיטת הבחירות הנוהגת במקומותינו אנו, הציבור, איננו כה מיודעים לנציגינו בכנסת, לאיכותם, לטיבעם ולכישוריהם לפני הבחרם (בחירות אזוריות היו מתקנות מכשלה זו אך לא בזאת עוסק המאמר).  לעיתים אנו חוווים פיגוע פוליטי כאשר הינו כבר עמוק בכורסתו בכנסת ואין בידינו להושיע.

זו לנו ההזדמנות נדירה, לעמוד על טיבו של בעל שאיפות פוליטיות עוד לפני מרוצת אמוקו להיבחר על גבינו.

אין לנו כל בעיה עם רודפי הזדמנויות פוליטים, זה הינו טבע הפוליטיקה ועלינו להסכין עמו.  אך יש ויש לנו בעיה עם אותם רודפי הזדמנויות פוליטים המגייסים לטובתם שרלטנות, נכלוליות, אחיזת עינים, שקרים וחצאי אמיתות.  יאיר לפיד הוא דוגמא לבעל שאיפות אשר דעותיו הנכלוליות, השקריות ומאחזות העינים, כפי המתבטא במאמרו מעמידים אותו בשורה אחת עם למצער מחצית מחברי הכנסת הדומים לו בכישורי הנכלולים שלו.  אך אנו אשר שולחים את נבחרינו ליצגנו בבית הנבחרים אל לנו לתת ידנו מבעוד מועד ובידיעה ברורה ומקדימה לעוד פיגוע פוליטי נוסף על גבנו כיאיר לפיד.

הערה:

הכותב מאמין ויודע כי קיימים מוקדים של עוני וסבל במדינת ישראל (בעיקרם בפריפריה ובפרט בין הזקנים החולים והתשושים), אשר יש לטפל בפתרונם במהירות ובנחרצות המרבית.  הכותב תומך בהעלתן ופתרונן של הטענות הצודקות שהועלו על ידי מוחי אוהלים ישרי הגיון וצדק.  הכותב אינו מאמין כי הנהגת המוחים ותומכיהם בתקשורת האנטי-דמוקרטית הישראלית, ראויים לייצג את המחאה והמוחים, באשר הללו באים וידיהם מזוהמות (בצבע פוליטי אדום חשוך).  אך עיקר העיקרים אל לנו להרעיף ממון על אזרחים מעוטי הכנסה, "אל לנו לחלק דגים לניצרכים אלא לחלק  להם חכות בעזרתן יצודו דגים בכוחותיהם הם".  הכותב מאמין כי יש לתת לממשלה את המרווח וההזדמנות ליישר ההדורים במסגרת האילוצים התקציביים והבטחונים בהם שרויה ישראל. 

מאמר חובה : "הישראלי הממוצע חי כמו מיליונר אמריקני"

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=192773

אהרון רול

amroll@sympatico.ca